<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת שופטים</h1>
<h2>דף יז.</h2>
שום תשים [דברים י"ז]. שאם מת מנה בנו תחתיו. בגמרא תשים שתהא אימתו עליך ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, וכמו שנא' משפטו (רש) של מלך בספר שמואל (א' ח'). ובגמרא [סנהדרין כ' ע"ב] מפרש מלך פורץ וגודר.
<h2>דף מא:</h2>
וכן פסק [רבינו שמחה] מאשפירה וצוה לנדות המסור עד שיתקן וישלם משלם על פי אומד ז' טובי העיר, וכן נהגו כל רבותי שבצרפת הלכה למעשה. וכן פסק האלפסי כי מנהג שתי הישיבות שבחוצה לארץ, אעפ"י שאין דנין דיני קנסות, מנדין אותו עד שיתפייס עמו בעל דינו או עד שירד עמו לדין לארץ ישראל.
ופסק אלפסי כי דיני גרמות אינו כדיני קנסות, ודנין אותן בחוצה לארץ וכן פסק דין מסור. ומסייעתא לן בפרק הכונס [ס"ב ע"א] אם עשו תקנת נגזל במסור או לא וסלקא בתיקו, ופסק רבינו חננאל כל תיקו דממונא לקולא ולא משתבע (ושקיל) הנמסר בשבועתו כמה הפסיד [ולא שקיל מידי]. ורב האי גאון פסק כל ממון המוטל בספק חולקין [ומשתבע ונוטל מן המסור חצי]. ומכל מקום הני מילי במסור הרגיל, אך אם ידוע הפסידו נוטל, דפסק הלכה כר' מאיר דדאין דינא דגרמי, וכן פסקו הגאונים. ור"ת פסק דאין הלכה כר' מאיר. ופסק הלכה למעשה דדאין מעשה על פי אומד חבירו, וכן גזרו בנידוי רבינו תם ור"י וריצב"א וישישי אלצורא ורבני אלמאנ"י וכל רבני צרפת וקנפיינ"א אוניי"ב ופייטו"ב בגזירת נידוי וכו', וכן [פסק] רבינו שמחה מאישפירא, לנדות את המסור, עד שיתקן וישלם על פי אומד ז' טובי העיר, וכן נהגו כל רבותי מצרפת הלכה למעשה, וכן פסק אלפסי כי מנהג ב' ישיבות שבחוצה לארץ, אע"פ שאין דנין דיני קנסות, מנדין אותו עד שיתפייס בעל דינו, או שירד עמו לדין בארץ ישראל.
<h2>דף פה.</h2>
לא יקום עד אחד וגו' [דברים י"ט]. מכאן אנו למידין פסק שעד אחד היודע בחבירו עון בדבר שאינו ראוי להשביעו, שאם קם והעיד עליו בבית דין, עובר על לא יקום וכו' ולוקה משום שם רע דמפיק עליה. וראיה מפרק ערבי פסחים [קי"ג ע"ב] טוביה חטא אתא זיגוד מסהיד עליה נגדיה רבא לזיגוד, פי' משום לא יקום. ויש מפרשים דמלקות מדרבנן הוה, כי לשון נגדיה הוא מכת מרדות מדרבנן, כההוא [עי' קידושין י"ב ע"ב] נגדיה מנגדינן ליה, שהרי אין דיני מכות אלא בזמן שיש דיני נפשות, בזמן שבית דין נוהגין כרבא דיליף גזירה שוה רשע רשע. ואי קצת קשה דאמרינן פרק האומר במסכת קידושין [ס"ו ע"א] בסומא שהעיד שליח על אשתו שזינתה אמר ליה שמואל אי מהימנא לך כבי תרי זיל אפקיה וכו' ולא גער בשליח, וכן בההיא [גיטין נ"ד ע"ב] גוילין שלו לא עבדתים לשמן וכן אזכרות שלו לא כתבתים לשמן, וכן בפרק הכותב [פ"ה ע"א] דאמרה ליה בת רב חסדא לרבא ידענא ביה דחשידה אשבועה וכו' ולא גער בה. ויש לומר וכן פסק דלהפרשה מאיסורא שרי, ומצוה להעיד להסיר מעליו העונש.
<h2>דף פו.</h2>
ופסק אלפסי כי דיני גרמות אינו כדיני קנסות, ודנין אותן בחוצה לארץ וכן פסק דין מסור. ומסייעתא לן בפרק הכונס [ס"ב ע"א] אם עשו תקנת נגזל במסור או לא וסלקא בתיקו, ופסק רבינו חננאל כל תיקו דממונא לקולא ולא משתבע (ושקיל) הנמסר בשבועתו כמה הפסיד [ולא שקיל מידי]. ורב האי גאון פסק כל ממון המוטל בספק חולקין [ומשתבע ונוטל מן המסור חצי]. ומכל מקום הני מילי במסור הרגיל, אך אם ידוע הפסידו נוטל, דפסק הלכה כר' מאיר דדאין דינא דגרמי, וכן פסקו הגאונים. ור"ת פסק דאין הלכה כר' מאיר. ופסק הלכה למעשה דדאין מעשה על פי אומד חבירו, וכן גזרו בנידוי רבינו תם ור"י וריצב"א וישישי אלצורא ורבני אלמאנ"י וכל רבני צרפת וקנפיינ"א אוניי"ב ופייטו"ב בגזירת נידוי וכו', וכן [פסק] רבינו שמחה מאישפירא, לנדות את המסור, עד שיתקן וישלם על פי אומד ז' טובי העיר, וכן נהגו כל רבותי מצרפת הלכה למעשה, וכן פסק אלפסי כי מנהג ב' ישיבות שבחוצה לארץ, אע"פ שאין דנין דיני קנסות, מנדין אותו עד שיתפייס בעל דינו, או שירד עמו לדין בארץ ישראל.
